איך אתה יודע כאשר מצאת איפה אתה שייך

Posted on
מְחַבֵּר: John Pratt
תאריך הבריאה: 14 יָנוּאָר 2021
תאריך עדכון: 28 מרץ 2024
Anonim
The Last Trial fantasy musical HEBREW SUBS (Lege Artis vesion 2016/10/15)
וִידֵאוֹ: The Last Trial fantasy musical HEBREW SUBS (Lege Artis vesion 2016/10/15)

ללמוד בחו"ל היה מותרות שחשבתי שלעולם לא אוכל להרשות לעצמי. למרות שתמיד אהבתי לנסוע, והיה לי מספיק מזל לנסוע לאירופה פעמיים בנער, עם עלות הקולג ', מעולם לא הבנתי את היכולת ללמוד בצד השני של העולם. איכשהו, עשיתי את זה לקרות. עבדתי על התחת שלי, ובעזרת המשפחה והחברים שלי (וחברת ההלוואות), סיימתי זה עתה חצי שנה בסמסטר באנגליה.


כשאני יושבת כאן ביום האחרון שלי, אני מוצפת עצבות, אושר, זיכרונות, ובעיקר הכרת תודה עזה כלפי טוב לבם של זרים.

לא לקחתי את המסלול הרגיל ללימודים בחו"ל - במקום להירשם לתוכנית שתקח אותי מעבר לאוקיינוס, נרשמתי באוניברסיטה בריטית לסמסטר. לא היה לי עם מי לטוס, אף אחד לא יפגוש בשדה התעופה, אף אחד לא ייקח את התיקים שלי ולא יגיד לי לאן ללכת. עשיתי זאת בעצמי (ובאמצעות נדיבותם של כמה זרים בנמל התעופה גטוויק ובמעקה הלאומי). כשהגעתי לקמפוס לא הכרתי אף אחד. הסתמכתי על נדיבותם של חבריי החדשים והסטודנטים האחרים להציג בפני חבריהם, להוציא אותי ולהראות לי את החבלים.

המקומות שהייתי בהם - ברייטון, לונדון, ברצלונה, דבלין, פריז, בורדו, אמסטרדם - והדברים המדהימים שראיתי באמת משאירים אותי חסרת מילים. הסתכלתי על פארק גואל בקו הרקיע של ברצלונה, עברתי על קברי הבריטים הגדולים כמו שייקספיר והמלכה אליזבת במנזר וסטמינסטר, פגשתי את החבר הכי טוב שלי מהבית בדבלין וראיתי את המלכה עצמה (ביונסה) קונצרט, ארוחת ערב ומשקאות מול מגדל אייפל, לטעום מן היין הצרפתי הטוב ביותר בעולם, וקראתי את התסריט המחורבן של אנה פרנק מיומנה האמיתי (בין אינספור הרפתקאות וחוויות).


האנשים שפגשתי כאן - כמה סטודנטים בינלאומיים ובעיקר בריטים - הפכו למערך התמיכה שלי ברחבי העולם. אני נשארתי איתם באכסניות קטלניות מגעילות, עברתי בארמון ורסאי, קיבלתי קצת יותר מדי קפה בבית קפה באמסטרדם, הייתי בכל תחנת רכבת התחתית בלונדון ... הרשימה נמשכת עוד ועוד. האנשים האלה שהיו פעם סתם זרים ממקומות מפוזרים ברחבי העולם הפכו לחברים שלי, חברי מסע, לוחות שמיעה, חברים לשתות, וחברים לנפש.

הסתמכתי על טוב לבם של זרים, ומצאתי משפחה. מצאתי בית.

הבית תמיד היה רעיון מופשט למדי בשבילי. התהלכתי הרבה בילדותי, ומעולם לא הרגשתי קשורה במיוחד לכל בית, עיר או אפילו מדינה. עברתי את הארץ כדי ללכת לקולג' ומצאתי את המקום שבו אני מאמין שהייתי אמור להיות, עם האנשים שהייתי אמור להיות איתם. כשיצאתי ללמוד בחו"ל, פחדתי שמא לא אוכל לשכפל את תחושת הנוחות והנוחות שהרגשתי בבית החדש שלי בקולורדו. אני נאבק עם הרעיון של להיות מסוגל להתחבר עם אנשים שאני רק מקבל להיות עם תקופה כה קצרה.

מעולם לא ציפיתי למצוא אנשים מדהימים כאלה, כאלה מדהימים חברים בחצי הדרך בעולם, ממדינות שונות, מרקע, מי שמדבר אפילו שפות שונות. מעולם לא ציפיתי שירגישו שאני מרגישה בבית רק שבועות ספורים לאחר שהותי באנגליה. מעולם לא ציפיתי שיהיו עצובים עד כדי עזיבה כשעזבתי. לרוב, מעולם לא ציפיתי ללמוד שיעור כה עצום על החיים, על אהבה, ועל הבית.


הבית באמת הוא שם הלב. זה לא תמיד מקום, או זמן. זה אנשים. זה המקום שבו אתה יכול להיות עם אנשים שגורמים לך לצחוק, מי מחזיק את היד שלך כשאתה בוכה, מי נתן לך לצעוק כשאתה כועס. זה הולך לישון בלילה תוכן עם המחשבה להתעורר בבוקר רק כדי לראות את הפנים של אלה שאתה צריך לאהוב כל כך הרבה.

בולדר, קולורדו היא הבית שלי.

ברייטון, אנגליה היא הבית שלי.

ואני נשבע שאני האדם המזל ביותר על הפלנטה. כל כך הרבה בתים. כל כך הרבה אנשים. כל כך הרבה זכרונות וחוויות. וזה רק מתחיל.

ומי יודע לאן יגיע ליבי הבא? מי יודע איזה בתים אחרים אני צריך למצוא?


תמונה נבחרת - קווין דולי